היום בבוקר בדרכי לעבודה כהרגלי דפדפתי בפייסבוק ונתקלתי בפוסט של ליאן לב (תלחצו על השם על מנת להגיע לפוסט של ליאן). מיד לאחר משפט או שתיים התחלתי להרגיש עקצוצים בלב וכדור שלג שגדל בגרוני, לא יודעת אם זה יותר בגלל הכתיבה של ליאן או מהתוכן הפוסט עצמו אשר מחזיר אותי לרגעים שהייתי צריכה להרים את עצמי ולהמשיך עלה לאומת הכול ולא לוותר על חלום. תכננתי לכתוב תגובה לפוסט או להגיב בפייסבוק, אבל אז ראיתי שהתגובה שלי מתארכת לכמה משפטים טובים. אז מה מפריע לי לכתוב פוסט על זה? גם ככה הבלוג שלי הופך להיות בזמן האחרון יותר ויותר יומן אישי והעד לכל המתחולל בחיי בזמן האחרון. הלכתי לבלוג של ליאן גנבתי תמונה יפה, למרות שהיה ממש קשה לבחור :) (אני רק מקווה שהיא לא תתבע אותי על זה).
