נתחיל מהמבוגר שבחבורה טומי בן ה 14 שמתנהג כמו גור בן חודשיים. לפני 14 שנה אני וחברה מתיכון חזרו הביתה ביום חורפי וגשום, כשעברנו ליד אחד מבניני המגורים ראינו קופסת קרטון ובתוכה שני גורי כלבים. אני לקחתי אחד והיא לקחה אחד, אני אמרתי "הוא היה טומי" היא "היא תהיה לאקי". בבית אחרי שניגבתי את טומי שמתי אותו מאחורי הספה על שמיכה וכמובן שתוך שנייה הוא נרדם, בערב כשכולם התיישבו בסלון מול הטלויזיה החמוד החליט שהוא יוצא ומתחיל להשתין באמצע השטיח. אמא שלי קפצה מתוך בהלה וצעקה "עכברוש", אבא שלי הרים אליי עיניים ואמר "טוב נו כנראה שיש לנו דייר חדש". במהלך 14 שנה ועד היום טומי מעניק אהבה לכל הסובבים אותו. הוא הספיק לגדל את אחיין שלי ולהטמיע בו הערכה, כבוד ואהבה כלפי בעלי חיים, ואני מאוד מכוונה שהבת שלי תזכה לגדול אילו.
וויסקי ששמה המקורי הוא בוסיה נמצאת במשפחה שלנו קצת יותר משנה. הסיפור שלה מאוד פשוט, היא גורה שעברה כמה משפחות, אבל בגלל שהיא יותר מידיי אנרגטית אף משפחה לא החזיקה מעמד איתה. אנחנו הספנו אותה כשהיא הייתה ממש מדרכה באוטו להימסר לעמותה. אז נכון בבית לא נשאר אף וילון שלם ואין יותר ואגרטלים על השולחנות ולא משאירים אוכל על השולחן. אבל מי יכול לעמוד בפני גוש פרווה ש 99% מהזמן קופץ על הקירות ומרים על הרגליים את כל הבית, ורגע אחרי נרדם לך על הברכיים. בגלל זה אני קוראת לה וויסקי כי רוב הזמן היא מתנהגת כמו שיכורה.
No comments:
Post a Comment