8.10.12

יוצאים לסרט...

את הסיבה לתספורת טום בוי שלי אני יגלה לכם בפעם אחרת. היום אני רוצה לספר על משהו מאוד פשוט ויום יומי לרובכם, אבל כל כך חשוב ומשמעותי בשבילי. חלקכם כבר ראיתם את הסטטוס שלי בפייסבוק "פעם ראשונה מאז שסופי נולדה אני ואלכס יוצאים לסרט". 



כן כן סופי כבר בת שנה ושלושה חודשים ואני ואלכס כבר יותר משנה וחצי לא יצאנו לסרט, או בכלל לא בילינו ביחד. היא תמיד איתנו בכל מקום ובכל מצב, עם חברים, בפגישות חשובות או קניות בסופר בקיצור בכל מקום. עד כדי כך התרגלנו לקחת אותה איתנו שאנחנו כבר לא יודעים איך זה להיות בלעדייה, אני שכחתי איך זה לנסוע באוטו במושב הקדמי כשאלכס מלטף לי את היד, כמו בדייטים הראשונים שלנו. אני די שכחתי מה זה נעלי עקב, הכל ארוז יפה בקופסאות בפינה החשוכה של הארון. פתאום כל זה התחיל להרגיש לנו מוזר, לא נוח. עוד יום עובר ועוד שבוע ועוד חודש והחיים מתנהלים לפי סדר יום מאוד מסודר, בעצם החיים מתנהלים סביב סופייה. אתמול שאלנו את עצמנו ואיפה אנחנו בכל הסיפור הזה? אנחנו אוהבים אותה, מטפחים, חיים למענה ובשבילה אבל מה איתנו? איפה החיבוקים, הנשיקות, הפתקים הקטנים בבוקר ותשומת לב לפרטים הקטנים, איפה כל הדברים האלה אשר מאפייינים את מושג אהבה. איפה הרגש עז שממנו נולדה הילדה שלמענה אנחנו חיים. 
אז הזמנו כרטיסים ויצאנו לסרט, לא ממש היה לנו חשוב על מה הסרט (למרות שהוא היה לא רע הלכנו לראות "זהות גנובה"). זה היה מוזר לשבת עליד אלכס באוטו ואפילו הצלחתי לא לחשוב על סופי, לשתות קפה ולקשקש על דברים שלא קשור לבית ולפתרון בעיות, לשבת באולם ולהחזיק ידיים ולאכול פופקורן. הרגיש לי טוב להשתחרר מהמושג אמא לכמה שעות, ללבוש שמלה ותיק משעשעה ולהרשות לעצמי להיות ילדה עם תספורת של טום בוי מצחיקה. המוטו שלי לא לתת לרוטינה היומיומית לגנוב מאיתנו את האפשרות  לחיות את הרגש ולהראות אהבה.
 תיק: אי ביי
שמלה:  אחד המותגים האהובים אליי cop-copine
נעליים: Kenneth Cole

2 comments: